תוכן

ב) ובזה נבין בפרצוף מ״ה החדש שה״ס בן ותחתון דעולם הנקודים, שגם הוא יצא בב׳ פרצופין: פנימי וחיצוני. וכבר ידעת שראש דנקודים מתחיל באמת בחזה דא״ק, כי שם פה דראש לעליונו שהוא ס״ג דא״ק, והוא מסתיים בסיומא דגופא דא״ק. ואין הכוונה על סיום דרגלין דא״ק, אלא על סיום דקו האמצעי, כי ת״ת נקרא גופא, וסיום דגופא פירושו בסיום הת״ת במקום היסוד וזכור זה לכל המקומות. ומה שמובא תמיד שעולם הנקודים מתחיל מטבור ולמטה, הוא מסיבת עליית המסך והמ"ן לעינים, שנחלקה כל מדרגה לב׳ חצאים: שמעינים ולמעלה נעשה ראש א׳, ואח״פ יצאו משם ונעשו למדרגה תחתונה לבחי׳ חג״ת דראש הזה, להיות שכבר המלכות למעלה מהם בעינים, והם מקבלים האו״ח ממעלה למטה שזהו תמיד בחי׳ גוף, כמ״ש בענה״ק. והנה ראש הא' שמטבור ולמעלה אינו נבחן לבחי׳ פרצוף דנקודים משום שעדיין אין בו בלים, להיות המסך משמש שם ממטה למעלה. ותחילת הכלים מתחילים להגלות רק באח״פ, שכבר מקבלים האו״ח ממעלה למטה, ולפיכך רק משם מתחילים הנקודים ולא למעלה מטבור, שאין ענין הכלים דנקודים ניכרים שם. ולכן אומר הרב, שהנקודים מתחילים רק מטבור ולמטה, אבל למעלה מטבור המה נבלעים בעקודים, דהיינו בפרצוף ס״ג דא"ק, וזכור זה.
ועם זה תבין אשר פרצוף מ״ה החדש הנאצל ויוצא מפרצוף נקודים, נבחן בו פנימי וחיצוני, אשר החיצוני המתחיל מפה דכללות הראש דעליון, נמצא שמתחיל מלמטה מסיום גופא דא״ק, שהרי סיום פה דכללות הראש דנקודים הוא בסיומא דגופא דא״ק. אמנם הפנימי הנמשך אחר המלכות שעלתה בעינים, נמצא שמתחיל קומתו מטבור דא״ק, דהיינו מהפה דראש הא׳ המסתיים על הטבור דא״ק. ונמצא המ״ה החדש שמתחיל להלבישו מטבור ולמטה דהיינו במקום אח״פ דראש, ששם מקום כח״ב דנקודים כנודע.
וכבר ידעת הכלל הזה, אשר הסתכלות ב׳ דעליון שנק' טבור, הוא מתהפך בתחתון לבחי׳ הסתכלות א' שנק' פה דראש כנ״ל בפמ״ס דף רס״ח ד״ה ונמצא. גם ידעת שהטבור דנקודים הוא בקרקע האצילות, כנ״ל בפמ״א ענף י״א אות ט׳ ד״ה אמנם. ולפי״ז תבין, אשר קרקע האצילות נעשה לפה של ראש במ״ה החדש, משום ששם עומד טבור דעליון שלו כאמור.